ציטוט מ אורח/ת ב פברואר 26, 2026, 9:51 pm
עד אנה הגענו? מחאה נמרצת על ביזוי כבוד האדם בשכונתנו
לא ניתן לעבור בשתיקה על המראה המביש והמחריד שהתרחש השבוע במוקד חלוקת "משנת יוסף" בשכונתנו. בזמן שכולנו משתדלים להדר במצוות ולשמור על גדרי הצניעות והסדר, נמצא מי שהחליט ש"קנאותו" מתירה לו לשפוך דם ברבים ולצרוח בראש כל חוצות על אישה שנקלעה למקום בזמן הגברים. האם יעלה על הדעת שבשם השמירה על זמני הגברים נרמוס ברגל גסה את יסודות התורה והמוסר הפשוט ביותר? האם הצדקנות האישית של אדם כזה או אחר מאפשרת לו לגרום לבת ישראל למרר בבכי עד שעות הלילה המאוחרות?
זוהי בושה וחרפה שאין כדוגמתה וחילול ה' נורא שנעשה בפרהסיא. חז"ל כבר פסקו באופן שאינו משתמע לשני פנים שנוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים, ומי שסבור שצעקות והשפלות הן כלי לגיטימי ל"חינוך" או לשמירה על סדר, טועה טעות מרה ומסוכנת. אין שום הידור מצווה שיכול לעמוד מול דמעותיה של אישה מושפלת, ואין שום "צדקות" שפוטרת אדם מהחובה הבסיסית של דרך ארץ שקדמה לתורה.
הלבנת פנים היא רציחה לכל דבר ועניין, ומי שנטל לעצמו את החירות לבזות כך אדם מישראל, עליו לעשות חשבון נפש עמוק ולבקש סליחה ומחילה. עלינו כקהילה להוקיע התנהגות כזו ולהבהיר שמי שמבקש לשמור על קדושה וצניעות חייב להתחיל קודם כל בשמירה על לשונו ועל כבוד הבריות, כי תורה שאין עמה דרך ארץ – אינה תורה, וקנאות שאין בה רחמים ובין אדם לחברו – אינה אלא מידה רעה המתחפשת למצווה.
אחד מבני החבורה
עד אנה הגענו? מחאה נמרצת על ביזוי כבוד האדם בשכונתנו
לא ניתן לעבור בשתיקה על המראה המביש והמחריד שהתרחש השבוע במוקד חלוקת "משנת יוסף" בשכונתנו. בזמן שכולנו משתדלים להדר במצוות ולשמור על גדרי הצניעות והסדר, נמצא מי שהחליט ש"קנאותו" מתירה לו לשפוך דם ברבים ולצרוח בראש כל חוצות על אישה שנקלעה למקום בזמן הגברים. האם יעלה על הדעת שבשם השמירה על זמני הגברים נרמוס ברגל גסה את יסודות התורה והמוסר הפשוט ביותר? האם הצדקנות האישית של אדם כזה או אחר מאפשרת לו לגרום לבת ישראל למרר בבכי עד שעות הלילה המאוחרות?
זוהי בושה וחרפה שאין כדוגמתה וחילול ה' נורא שנעשה בפרהסיא. חז"ל כבר פסקו באופן שאינו משתמע לשני פנים שנוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים, ומי שסבור שצעקות והשפלות הן כלי לגיטימי ל"חינוך" או לשמירה על סדר, טועה טעות מרה ומסוכנת. אין שום הידור מצווה שיכול לעמוד מול דמעותיה של אישה מושפלת, ואין שום "צדקות" שפוטרת אדם מהחובה הבסיסית של דרך ארץ שקדמה לתורה.
הלבנת פנים היא רציחה לכל דבר ועניין, ומי שנטל לעצמו את החירות לבזות כך אדם מישראל, עליו לעשות חשבון נפש עמוק ולבקש סליחה ומחילה. עלינו כקהילה להוקיע התנהגות כזו ולהבהיר שמי שמבקש לשמור על קדושה וצניעות חייב להתחיל קודם כל בשמירה על לשונו ועל כבוד הבריות, כי תורה שאין עמה דרך ארץ – אינה תורה, וקנאות שאין בה רחמים ובין אדם לחברו – אינה אלא מידה רעה המתחפשת למצווה.
אחד מבני החבורה
הדסה ארוש התייחס/ה לפרסום זה.
